פעם אחת וזהו - קטע קריאה מתוך הספר

מאי 2009

1

גברים מנהלים בתוך הראש שלהם סטטיסטיקות: עם כמה נשים שכבתי, באיזה גיל זיינתי בפעם הראשונה, כמה חברות היו לי? ומשום מה הגברים או לפחות חלק גדול מהם מייחסים חשיבות גדולה לסטטיסטיקות הפנימיות האלה, לכן הנתונים עוברים לפעמים שיפוץ ועדכון: מזמוז קל מתווסף לרשימת הזיונים, בחורה שיצאו אתה שבוע בלי לגעת בה בכלל הופכת פתאום לאקסית. ולמרות שלרוב הרמייה הפנימית הזאת מתבצעת מתוך מודעות עצמית מוחלטת, היא בכל זאת נותנת איזה סוג מוזר של נחמה".

והסטטיסטיקות האלה, אין להן שום משמעות, אתה מבין אותי? זה לא אומר כלום. תיקח לדוגמה שני גברים, מר א' ומר ב'. א' פגש את אשתו, את אהבת חייו בגיל 16. אשתו של א' היא אלילה אמיתית, חכמה ומקסימה, יפה וחתיכה, כל גבר שפוי בדעתו רוצה אותה וא' לעולם לא יבגוד בה, גם אחרי עשרים שנה המין נפלא. לעומת זאת ב' לא חווה מערכת יחסים עם אישה מעולם. הוא הולך לזונות. הפעם הראשונה שלו היתה עם זונה וכך תהיה גם הפעם האחרונה. הוא מעולם לא פיתה אישה, מעולם לא גרם לאישה הנאה, אין לו מושג איך לגעת באישה כי הוא אף פעם לא קיבל פידבק, מעולם לא היה עם אישה שרצתה אותו בעצם. וכשיסכמו את החיים של שניהם בסעיף עם כמה נשים שכבת, אצל א' תהיה אישה אחת. אצל ב' אולי אלף ואולי יותר, הכול שאלה של כסף. אבל זה דווקא א' שחווה חיי מין מצוינים, וזה ב' שבעצם לא יודע כלום. אפשר בעצם להגיד שהוא מת בתול".
"אבל אתה לא חושב שלב' יש בכל זאת איזשהו יתרון? יש בטח הרבה התרגשות בלפגוש כל פעם זונה אחרת, גם אם אתה לא יודע כלום. וא', גם אם המין מצוין, אל תגיד לי שאחרי עשרים שנה הוא מרגיש בכל פעם עם אשתו את ההתרגשות של להיות עם אישה חדשה בפעם הראשונה. חוץ מזה, איך הוא יודע שזה כל כך טוב אם אין לו בסיס להשוואה? הרי חוץ מאשתו הוא לא מכיר כלום!" "בסדר, אני לא מנסה לשכנע אותך להתחתן עם האישה הראשונה שאתה פוגש".

"ואתה כל כך בטוח שגבר לא יכול לגרום הנאה לזונה? מה, לא ראית 'אישה יפה'?"
"תעזוב אותך, אולי זה קורה פעם במיליון. הרי אם האישה היתה רוצה אותך, היא לא היתה לוקחת כסף, נכון? וריצ'רד גיר זה לא דוגמה, מר א' בדוגמה שלי הוא לא ריצ'רד גיר. אם הוא היה כזה גבר, הוא לא היה הופך ללקוח נצחי של זונות."
הדיאלוגים המשונים האלה התנהלו בתוך הראש של אייל מסיבה פשוטה: אייל היה מר א'. בעצם, הוא היה במצב קצת יותר גרוע ממר א' כי את אשתו, האישה היחידה שאתה שכב, הוא פגש רק בגיל 21, אחרי הצבא. הוא היה כמובן אינטליגנטי מספיק כדי לדעת שהקולות המציקים האלה בתוך הראש שלו מעידים על בעיה. אולי לא בעיה חמורה, אבל בכל זאת — בעיה. הסטטיסטיקה הזאת הציקה לו.

בגיל שלושים וארבע הוא נראה נפלא. הוא היה סמנכ"ל שיווק בחברת סטארט אפ, גבר חכם ומצליח, והוא ידע שאם היה מנסה את כוחו בשוק הבשר היה נוחל הצלחה כבירה. לא היה צריך לנחש, הוא קיבל הרבה מבטים, רמיזות וגם הצעות ממש. אבל הוא אהב את אשתו גלית אהבה עזה, חיי הנישואין היו נפלאים, היה להם ילד בן שלוש ועמדה להיוולד גם בת וכמובן שלא עלה בדעתו להתגרש מגלית וגם לבגוד בה נראה לו רעיון מזעזע. כל דבר בעתו, הוא אמר לעצמו, אם אני אדפוק את חיי המשפחה הנפלאים שלי בגיל שלושים וארבע, זה לא יחזיר אותי לגיל עשרים. ובכל זאת, הפאק הזה ברזומה שלו הציק לו".

"תולי, אתה יוצא כבר מהמקלחת?" גלית התחילה לקרוא לו 'תולי' מהיום הראשון שהם נפגשו כי הוא היה בתול. אייל הזהיר אותה שהיא צפויה להוצאה להורג אם תגלה למישהו את מקור הכינוי. הרבה חברים שאלו את אייל מה מקור השם הזה והוא ענה במשיכת כתפיים — תשאלו את גלית".
"נו ראבק תולי, אתה כבר כמעט חצי שעה כאן." זה קרה לו הרבה, הרהורים במקלחת, מקלחת ארוכה מדי, מה יהיה עם הכנרת, מה יהיה עם הילד, ככה אי אפשר להספיק כלום".

"תולי?"
עכשיו הקול שלה הגיע אליו ממרחק של בערך שני סנטימטר. הוא סגר את המים, פקח עיניים ופתח את הדלת של המקלחון.
"את נורא סקסית כשאת כועסת". זו היתה האמת לאמיתה, תמיד היא היתה סקסית, היה לה אגן רחב ומותניים צרות וחזה כבד, אבל כשהיה לה רצח בעיניים היה בה משהו כובש לחלוטין. היא היתה מבוגרת ממנו בשנתיים, עלתה מרומניה בגיל שש ועדיין דיברה עם הוריה את השפה. ממש במרכז הגב המלכותי שלה היה קעקוע של קובייה הונגרית וכשאייל שאל למה לא קובייה רומנית היא אמרה שביקשה לצייר ממליגה, אבל אף אחד לא ידע איך מציירים את זה. היו לה פנים אובליות ארוכות והיא נראתה קצת כמו נדיה קומנצ'י, רק שהעיניים שלה היו יותר ארוכות ויפות. השער שלה היה חלק וארוך עד הכתפיים שהיה אסוף כמעט תמיד בצמה קצרה וחמודה בצורת מניפה. היה לגלית קול שקט ויציב ששיקף את השלווה הפנימית שלה, ובעתות לחץ אנשים היו מקשיבים לה למרות שלא היה לה קול חזק בכלל והיא לא צעקה כמעט אף פעם. בפעמים הספורות שהיא כן חטפה קריזה וצרחה האפקט היה מעורר חלחלה".
"כוס אמק אייל, אתה מעצבן אותי עם ההערות האלה".
"כן כן, את צודקת, הערה רעה מאוד, אני חוזר בי".
"יאללה צא מכאן כבר ותעזור לי, אני בחודש חמישי, זוכר?"
"כן, אני יוצא".
הוא הביט בדלתות הזכוכית אפופות האדים של המקלחון. הם קנו את המקלחון הזה כששיפצו את הדירה, לפני ארבע שנים. הם נורא רצו חדר אמבטיה נוח ואלגנטי, החדר הקודם היה עם ריצוף עתיק כזה בן יותר מעשרים שנה, כגילו של הבניין והיה שם מקלחון 70 ס"מ על 70, אייל עם הכתפיים הרחבות שלו בקושי היה מצליח להסתבן שם.
"תולי, מה קורה לך היום?"
"אני יוצא, אני יוצא".

מה יהיה כשיהיו שני ילדים? הוא באמת הולך לעשות את זה היום? הוא ידע שזו תהיה ההזדמנות שלו, ישיבה בחיפה עד חצות, אולי יותר מאוחר, זה היה מאוד סביר להישאר ללון שם ולחזור על הבוקר, אולי היה נשאר ללון גם לולא התכנית הבוגדנית שלו והיא הבינה, הבינה לגמרי, איזה אישה שפויה עם ילד בן שלוש ובחודש חמישי רוצה לאבד את בעלה בתאונת דרכים?"

"יוו תולי, מה יהיה אתך היום? אתה ממש לא שם לב למה שאתה עושה". "מה?" הוא הסתכל לכיוון שלה, המגבת שלו היתה מונחת כסמרטוט על השטיחון, בקבוק שמפו נפל מחוץ למקלחת ותכולתו נשפכה לאיטה על הרצפה. "כוס אמק, אל תנקי את זה, סיירת האשפה נכנסת לפעולה ומיד".
"היית מת שאני אנקה את זה. אתה יודע שכבר עשרים לשמונה?"
"וואוו, בר עוד לא התעורר נכון? אני צריך לצאת עוד שלוש דקות כדי להספיק להקפיץ אותו לגן ולהגיע לפוגו בזמן".

הקליקו כאן בכדי להמשיך ולקרוא קטע נוסף מתוך 'פעם אחת וזהו'